המילה קריוקי, הנפוצה בשפה העברית בקרב מבלים ומבלות, היא מילה יפנית שמשמעותה המילולית היא "תזמורת ריקה", כשהכוונה היא למנגינה המתנגנת ללא מילים, כאשר על זמר הקריוקי להשלים את החסר בביצועו. למנגינה זו קוראים כיום פלייבק, מילה נפוצה מאוד בקרב אנשי סאונד וקריוקי. ועד היום ביפן, זהו הבילוי המועדף על רבים, וברוב רובם של המקומות ניתן למצוא מכונות המשמיעות מנגינות לקריוקי שניתנות להשכרה למועדuנים ולמקומות שונים.
הקריוקי נחשב כבילוי חברתי באמצעות זמרה על ידי חובבי שירה בפני קהל, כאשר הזמר מבצע את הקריוקי בעזרת: מיקרופון,הפלייבק של השיר שבחר בעת השירה מול הקהל ולעיתים גם הקרנת מילות השיר על מסך לכיוון הזמר שמבצע את הקריוקי. כאשר תזמון המילים בהקרנה מסומן באותו אופן של התפניות בשיר ובעת מעבר לקטע מנגינה שונה בשיר עצמו.
בילוי הקריוקי מבוצע בדרך כלל במועדוני נוער ובאירועים חברתיים שונים, המתקיימים בעיקר בערבים, נקודת הזמן בה רוב זמרי הקריוקי והנערים מעוניינים לשמוע ואף להשמיע את קולם במועדוני נוער הפעילים בשעות הערב והלילה בשעה שבחורי ובחורות העיר מתכנסים לרחבות ריקודים בכל רחבי העולם.
ערבים אלו בכל מקום בעולם מעשירים את זמרי הקריוקי בתחושות של חמימות התלהבות וביטחון עצמי כנגד הופעה מול קהל רחב, ובישראל, תחום הקריוקי הפך לאחת מהתוספות החשובות לכל אירוע משמח.
בנוסף לכך, ישנם זמרים פופולארים מאוד, שהתחילו את דרכם בתחום המוזיקה כאשר התחילו לבצע שירים באמצעות הקריוקי במועדוני הנוער הקיימים בסביבה, כאשר ציידי כישרונות שעברו במקרה גילו אותם והחליטו לקחת אותם תחת חסותם.
