אם אתה גר בצפון הארץ בוודאי שמת לב שקשה לך יותר למצוא עבודה. זה לא במקרה, כי הממשלה פחות משקיעה ביצירת מקומות עבודה חדשים. מציאת עבודה בצפון הפכה למשימה קשה ומאתגרת במיוחד גם אם אתה עובד מוכשר ובעל תארים אקדמיים. מאז משנת 1980, עת החלו לשלם בישראל תשלומי הבטחת הכנסה, החל גידול רב במספר הבלתי מועסקים לתקופה ארוכה הזכאים להשלמת הכנסה. עלות תשלומי הבטחת ההכנסה הגיעו לרמות גבוהות, ובמסגרת מדיניות האוצר לצמצם את הוצאות המדינה על קצבאות, נבחנו דרכים לצמצם את מספר מקבלי קצבת הבטחת הכנסה. בהתאם, הוחמרו הקריטריונים לזכאות להבטחת הכנסה, על מנת לשלול את הקצבה מאנשים המסרבים לעבוד בעבודות אשר לשכת העבודה הממשלתית מציעה להם. אולם, הצלחת מדיניות זאת הייתה מוגבלת בגלל מספר גדול של אנשים אשר לשכות התעסוקה הממשלתיות נכשלו במציאת פתרונות תעסוקה ההולמים את כישוריהם. בנוסף, עלה חשש שאנשים רבים המקבלים הבטחת הכנסה אכן עובדים ומקבלים את הקצבה שלא כדין. נעשה על כן ניסיון למצוא דרך יותר פעילה ויעילה למצוא תעסוקה לאנשים אשר היו סמוכים על קצבאות. בחודש ינואר 2004 התקבלה בכנסת חקיקה שעיקרה הפעלת מרכזי-תעסוקה על ידי גורמים מסחריים לא-ממשלתיים לאחר מכרז ממשלתי. ההחלטה נקבעה בסיוע שרי התמ"ת, האוצר והרווחה, ונתקבלה בזמן ממשלתו של אריאל שרון כראש הממשלה ובנימין נתניהו כשר האוצר. השלב הראשון בתוכנית אמור היה לכלול כ-14 אלף משקי בית, והחלת המערך של התוכנית כתנאי לקבלת דמי קיום (כמו בהבטחת הכנסה). ללא השתתפות בתוכנית מבוטלת הזכאות לדמי הקיום. עיגון ההחלטה כהצבעה איפשר למוסדות המדינה לערוך חוזים עם אותן חברות כוח אדם על פי חוזה תקצוב של עד כ-20 אלף ש"ח למשק בית לחודש, דבר שלפי הערכות כלכלנים אמור לחזור בהשקעה ארוכת טווח של 3 שנים לקופת המדינה (עקב הפסקת תשלום עתידי של הקצבאות). התוכנית נבנתה על פי מודל כלכלי-תעסוקתי שנקרא "מודל ויסקונסין", אשר נוסה במדינת ויסקונסין. תוצרי תוכנית זו היו בעיקרם הפחתה בתשלומים (של קצבאות שונות) של הממשל האמריקאי למשתתפי התוכנית בהצלחה, דהיינו כניסת בוגרי התוכנית למעגל העבודה במשק, ובכך לא יהיה צורך במתן הבטחת הכנסה על ידי הממשל האמריקאי, ובכך יווצר חסכון רב.